טיפול פסיכולוגי בילדים

בשנות הילדות והנערות קורים הרבה שינויים, שינויים גדולים, ולכן על ילדים ונערים מופעלים לחצים שאנו המבוגרים אינם חייבים להתמודד איתם. ילדים ונערים רגישים יותר ללחצים שהחברה מפעילה עליהם, או המבוגרים, אולי אפילו רק התורשה, ומסיבה זו נוטים יותר להזדקק לעזרה כדי לעבור את השנים הקשות האלה בהצלחה ולא ליפול למלכודות נפשיות.
אך לשכנע ילד להגיע לפסיכולוג, שלא נדבר על נער, לשתף פעולה עם הפסיכולוג, זה אתגר לשמו. בגיל צעיר הילד חייב לשמוע בקול ההורה, אבל נערים, מה לעשות, מורדים לעתים בהורים ולכן קשה יותר לשכנע אותם 'לשכב על הספה'.
אם אתם מרגישים שהילד שלכם או הנער שלכם, צריך טיפול נפשי ואינו מוכן לשמוע על כך, תוכלו ללכת לשוחח עם הפסיכולוג בעצמכם.
לאחר המפגש תוכלו לסכם יחד עם הפסיכולוג באיזו גישה לנקוט; התייעצות חד פעמית להורים, הדרכה הורית לאורך זמן, שיתוף המורים של הילד או שהילד חייב להגיע אל הפסיכולוג אישית. יש מקרים בהם ימליץ הפסיכולוג על טיפול משפחתי. אבל, לא משנה באיזו גישה תחליטו לנקוט, הטיפול ייעשה בתיאום מול ההורים.
אם עלה בידיכם לשכנע את הסורר שלכם ללכת לפסיכולוג, אל תיקחו אותו לפסיכולוג 'רגיל', לכו לפסיכולוג ילדים. פסיכולוג ילדים ערוך לטפל בהתנגדויות אופייניות לילדים, הוא סבלני יותר, סובלן יותר ונגיש יותר.
בטיפול פסיכולוגי של ילדים ונערים משתמשים בשיטות שונות מבטיפול פסיכולוגי לבוגרים. בהתאמה לשלב התפתחות הילד או הנער, נעשה שימוש ביצירה, בצעצועים, במשחק וכדומה, בשילוב עם שיחה. כך יכול הילד או הנער המטופל לחשוף את רגשותיו בצורה עקיפה, באמצעות המשחק והשימוש בחפצים. השימוש בחפצים הולך ופוחת בצורה הפוכה לעליית גיל המטופל.

באילו מקרים כדאי לקחת את הילד לטיפול פסיכולוגי?
היו קשובים לילד, שימו לב להתנהגותו, הביעו בו התעניינות, בחייו, בחבריו. אם אתם רואים שחל שינוי קיצוני באחד מאלה, חקרו את המצב לעומק. אם אתם דואגים אל תתביישו לגשת למוריו של הילד או לחברים שלו, ואם אתם לא יכולים להתמודד עם המצב לבדכם, התייעצו עם פסיכולוג.

שינוי קיצוני עשוי להתבטא באחת הצורות הבאות:
התנהגות: התנהגותו של הילד משתנהללא הסבר הגיוני ובקיצוניות שלילית. השינוי עשוי לבוא לידי ביטוי בתוקפנות יתר, בחוסר ריכוז, בבעיות אכילה ו/או שינה וכדומה.
נסיגה: הילד נסוג ומאבד יכולות שכבר פיתח, כמו: מציצת אצבע, הרטבת לילה, סירוב ללכת לחבר וכו'.
מצוקה: הילד נתון למצבי רוח קיצוניים; ייאוש, פחד, סיוטי לילה. היו ערניים, לעתים ינסה הילד להסתיר את מצוקתו.
התנהגות מינית: עיסוק אינטנסיבי בתכנים מיניים או במשחקים בעלי אופי מיני שאינם הולמים את גיל הילד.
התנהגות אגרסיבית: הילד מתנהג באכזריות לחבריו ו/או לבעלי חיים, נמשך למשחקים מסוכנים.

על הפסיכולוג לערוך אבחון ולהתאים את הטיפול לתופעה ולמקרה. אין ילד זהה למשנהו וזו הסיבה שכל ילד זקוק לטיפול אחר שמכוון פרטנית אליו.
ברוב המקרים, אם תופסים את הבעיה במהירות ומטפלים בה, היא פתירה לחלוטין.